בולבולים

תוך חודשיים הגיעו לבית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים ארבע מאות גוזלים, 400!

מדובר במספר לא שיגרתי, אמנם מאז הוקם בית החולים לחיות בר לפני כשנתיים, נקלטים בו מידי שנה כ-1000 בעלי חיים, אבל העובדה שתוך חודשיים הגיעו כל כך הרבה ציפורים גרמה לנו הרבה מאוד סיפוק ושמחה. מן הראוי לציין כי הרוב המוחלט של הציפורים גם הושב לטבע.

קצרה היריעה מלפרט את כל הסיבות לכך שתוך חודשיים הגיעו כל כך הרבה גוזלים, הסיבה העיקרית קשורה לעובדה שתקופת הזמן הזו כללה את תקופת הקינון שכוללת לא מעט ימי שרב, בהם נופלים גוזלים רבים מהעצים, גם במקומות יישוב עירוניים. היום כאשר הציבור מכיר יותר ויותר את בית">את בית החולים לחיות בר, גוזלים רבים מגיעים לטיפול רפואי מקצועי ומסור.
כל אחד מהסיפורים הוא מרגש ומיוחד אבל אחד מהם נגע לליבי יותר מכל...

שלושה גוזלי בולבול הגיעו לבית החולים, כל אחד הובא על ידי אדם אחר, אולם הוחלט להשכינם זה עם זה, שניים מהם היו צעירים מאוד ואחד צעיר, אך בוגר מהשניים האחרים.

תוך מספר ימים החלו השלושה להתרגל לכלוב האכלה שלהם, אלא שאז ארע מקרה מדהים ומיוחד, בכל פעם שצייצו על מנת לקבל מזון, ניגשו אליהם המטפלים ובידיהם מזון מתאים: פעם ענבים ופעם מזון כלבים רטוב. כולם נראו רעבים אך הקטנטנים נהגו לצייץ בקול וביקשו את מזונם מיד. בוקר אחד הופתענו לגלות שהגוזל הבוגר יותר מגיע ראשון אל המטפלים מקבל מידיהם מזון ועף מיד להאכיל את הקטנים, כך עשה יום אחרי יום, אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שגם הגוזל הגדול היה רעב מאוד אבל תחילה נהג להאכילם ורק ששבעו הקטנים החל אוכל בעצמו, לא ניתן לדעת בשלב הזה אם מדובר בזכרים או נקבות, אבל בדבר אחד אין ספק, הגוזל הבוגר או הגוזלית פיתחו רגש אימהי, מסתבר שגם בבית חולים אפשר לפתוח רגש אימהי למופת.