הסמור
זו הייתה שעת ערב מוקדמת כאשר אוהד הצופה, מרשות הטבע והגנים נכנס לביתנו ובידו קופסת קרטון בינונית בגודלה.
הקופסה הזו יצרה מיד התרגשות גדולה. בהצצה חטופה אפשר היה מיד לזהות שבתוכה נם יצור קטן ובלתי מזוהה
"סמור" הודיע לנו אוהד הצופה "הוא הגיע אלי מאזור הנגב המערבי, בסמוך לקיבוץ בארי. אדם שטייל עם כלבו, מצא אותו לאחר שהכלב החל נובח בקול". אי אפשר היה שלא להתלהב ממנו. יצור קטן, פרוותי בצבעי חום-ג'ינג'י, שחור ולבן.
מגבת קטנה סיפקה לו את כל צרכו באותם רגעים והוא נהנה להתחפר להתכרבל ולהתחמם בה.
האינסטינקט הראשוני גרם לנו לרצות להרימו וללטפו בעדינות אולם היה ברור לנו באותו רגע שהתחושה הנעימה שנספק לעצמנו באותם רגעים קטנים עלולה להיות לו לרועץ בעתיד.
לא נדע לעולם מה עלה בגורלה של אימו. אולי נדרסה דקות אחדות לפני שמצאו הכלב, אולי נטרפה, התחשמלה, נתפסה במלכודת, אולי סתם הלכה לחפש מזון ואולי פשוט נבהלה כאשר שמעה את נביחותיו של הכלב וברחה, משאירה מאחוריה את הגור שלה, בן השבוע.
מהרגע שהוא נלקח מהטבע זה כבר באמת לא ממש משנה מה הסיבה שבגינה הגיע אלינו, אולם חשוב היה שמהשלב הראשון בו הגיע לטיפול בבית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים הוא יקבל טיפול מסור חם ואוהב, אך כזה שיאפשר לו בעתיד, בעוד כחודש ימים לחזור אל הטבע ולשרוד בו.
סמורים, הם טורפים קטנים ממשפחת הסמוריים. גודלם הינו כ-30 ס"מ והם ניזונים בעיקר מביצים, מכרסמים קטנים ואפילו נחשים. מוצאם במזרח אירופה עד לסין והגבול הדרומי שלהם הוא ממש כאן אצלנו בישראל. הסמור שהגיע אלינו, מאחר והגיע מאזור דרום הארץ, הוא מהפרטים הדרומיים ביותר בעולם.
בימים הראשונים הוא בילה את הערבים בביתנו ובמהלך היום שהה בספארי, בבית החולים לחיות בר. בתחילה האכלנו אותו בחלב גורים, אחר כך החל לאכול AD מעין תערובת מזון שבבסיסה בשר טחון והיא עשירה בערכים תזונתיים, כעת הוא כבר נהנה מעכברים או אפרוחים מתים. בעוד מספר ימים יתחיל לאכול גם טרף חי מתוך מטרה להרגילו לחיים הפראיים שבטבע.
מיום ליום הסמור שהגיע אלינו גדל. ההתרגשות ממראהו המיוחד לא פגה גם לאחר שבוע בעיקר לאור העובדה שרובינו זכינו להכיר את בעל החיים הזה רק מתמונות ומסרטי טבע. נדיר לראות סמורים בטבע ואנו תקווה שהוא ישוב למחוזות ילדותו במהרה ויחיה שם בשלום.
